בד גומי פקק סיטונאי לקליפת עץ סחיר

בשנת 2016, פרנסיסקו מרלינו, כימאי סביבתי מאוניברסיטת פירנצה, ומעצב הרהיטים ג'אנפיירו טסיטורה ייסדו את Vegea, חברת טכנולוגיה הממחזרת שאריות ענבים שנזרקו לאחר ייצור יין, כגון קליפות ענבים, גרעיני ענבים וכו', מיקבים איטלקיים. תהליך הייצור החדשני משמש לייצור "עור רסק ענבים" שהוא 100% צמחי, אינו משתמש באלמנטים כימיים מזיקים ובעל מבנה דמוי עור. עם זאת, יש לציין שלמרות שסוג זה של עור עשוי ממשאבים הניתנים למחזור, הוא אינו יכול להתפרק לחלוטין מכיוון שמוסיפים כמות מסוימת של פוליאוריטן (PUD) לבד המוגמר.

 על פי חישובים, על כל 10 ליטר יין המיוצרים, ניתן לייצר כ-2.5 ליטר פסולת, וניתן להפוך את הפסולת הזו למטר מרובע של עור ענבים. בהתחשב בגודל שוק היין האדום העולמי, תהליך זה עדיין נחשב לאחת ההתקדמויות החשובות במוצרים בני קיימא מבחינה אקולוגית. בשנת 2019, מותג הרכב בנטלי הודיע ​​​​כי בחרה ב-Vegea עבור פנים הדגמים החדשים שלה. שיתוף פעולה זה הוא עידוד עצום לכל חברות החדשנות הטכנולוגית הדומות, מכיוון שמשמעותו שניתן כבר לצרוך עור בר קיימא בתחומים מרכזיים יותר, ופותח הזדמנויות שוק בתחום.

עור עלי אננס
אננס אנאם הוא מותג שהחל את דרכו בספרד. המייסדת שלו, כרמן היג'וסה, נדהמה מההשפעות השונות של ייצור עור על הסביבה כשעבדה כיועצת עיצוב טקסטיל בפיליפינים. לכן היא החליטה לשלב את המשאבים הטבעיים המקומיים בפיליפינים כדי לפתח מוצר בר-קיימא יותר. חומרי לבוש בני-קיימא. בסופו של דבר, בהשראת הבדים המסורתיים הארוגים ביד של הפיליפינים, היא השתמשה בעלי אננס שהושלכו כחומרי גלם. על ידי טיהור סיבי התאית שהופשטו מהעלים ועיבודם לחומרים לא ארוגים, היא יצרה עור עם 95% תוכן צמחי. התחליף נרשם כפטנט ונקרא פיאטקס. כל פיסת פיאטקס סטנדרטית יכולה לצרוך 480 חתיכות של עלי אננס פסולת (16 אננסים).

על פי הערכות, יותר מ-27 מיליון טונות של עלי אננס נזרקים מדי שנה. אם ניתן יהיה להשתמש בפסולת זו לייצור עור, חלק גדול מהפליטות מייצור העור המסורתי בוודאי יופחתו. בשנת 2013, הקים היג'וסה את חברת Ananas Anam, המשתפת פעולה עם מפעלים בפיליפינים ובספרד, כמו גם עם קבוצת שתילת האננס הגדולה ביותר בפיליפינים, כדי למסחר את עור פיאטקס. שותפות זו מיטיבה עם יותר מ-700 משפחות פיליפיניות, ומאפשרת להן להרוויח הכנסה נוספת על ידי אספקת עלי אננס שנזרקו. בנוסף, שאריות הצמח שנותרו לאחר העיבוד משמשות כדשן. כיום, פיאטקס משמש כמעט 3,000 מותגים ב-80 מדינות, כולל נייקי, H&M, הוגו בוס, הילטון ועוד.

עור עלים
עורות צמחיים העשויים מעץ טיק, עלי בננה ועלי דקל צוברים פופולריות במהירות. לעור עלים יש לא רק מאפיינים של משקל קל, גמישות גבוהה, עמידות חזקה והתכלות ביולוגית, אלא גם יתרון מיוחד מאוד, כלומר, הצורה והמרקם הייחודיים של כל עלה יופיעו על העור, מה שיהפוך כל משתמש למוצר ייחודי. כריכות ספרים, ארנקים ותיקים עשויים מעור עלים הם מוצרים ייחודיים והיחידים בעולם.

בנוסף למניעת זיהום, עורות עלים שונים מועילים מאוד גם ביצירת הכנסה לקהילות קטנות. מכיוון שמקור החומר של עור זה הוא עלי שלכת ביער, מותגי אופנה בני קיימא יכולים לשתף פעולה עם אזורים נחשלים כלכלית, לשכור תושבים בקהילה כדי לשתול עצים באופן פעיל במקום, לעבד "חומרי גלם", ולאחר מכן לאסוף עלי שלכת ולבצע עיבוד מקדים כדי להשיג את מצב הרווח-מנצח של הגדלת כיורי פחמן, הגדלת הכנסות והבטחת אספקה ​​יציבה של חומרי גלם ניתן לכנות "אם אתה רוצה להתעשר, שתול עצים קודם" בתעשיית האופנה.

עור פטריות

עור פטריות הוא גם אחד מסוגי "העורות הטבעוניים" החמים ביותר כיום. תפטיר פטריות הוא סיב טבעי רב-תאי העשוי ממבנה השורשים של פטריות ופטריות. הוא חזק ומתפרק בקלות, ולמרקם שלו יש קווי דמיון רבים לעור. לא רק זאת, מכיוון שפטריות גדלות במהירות וב"אגביות" והן טובות מאוד בהסתגלות לסביבה, משמעות הדבר היא שמעצבי מוצר יכולים "להתאים אישית" את הפטריות ישירות על ידי התאמת עובין, חוזקן, מרקם, גמישות ותכונות אחרות. צרו את צורת החומר שאתם צריכים, ובכך תמנעו מצריכת אנרגיה רבה הנדרשת לגידול בעלי חיים מסורתי ולשפר את יעילות ייצור העור.

נכון לעכשיו, מותג עור הפטריות המוביל בתחום עור הפטריות נקרא Mylo, אשר פותח על ידי Bolt Threads, חברת סטארט-אפ ביוטכנולוגיה שבסיסה בסן פרנסיסקו, ארה"ב. על פי מידע רלוונטי, החברה יכולה לשחזר את התפטיר הגדל בסביבה טבעית בצורה מדויקת ככל האפשר בתוך הבית. לאחר קצירת התפטיר, היצרנים יכולים גם להשתמש בחומצות עדינות, אלכוהולים וצבעים כדי להטביע את עור הפטריות ולדמות עור נחש או תנין. נכון לעכשיו, מותגים בינלאומיים כמו Adidas, Stella McCartney, Lululemon ו-Kering החלו לשתף פעולה עם Mylo כדי לייצר מוצרי ביגוד מעור פטריות.

עור קוקוס

מייסדות הסטודיו Milai מהודו, זוזנה גומבוסובה וסוסמית' סוסילאן, עובדות על יצירת אלטרנטיבות בנות-קיימא מקוקוסים. הן שיתפו פעולה עם מפעל לעיבוד קוקוסים בדרום הודו כדי לאסוף מי קוקוס וקליפת קוקוס שנזרקו. באמצעות סדרה של תהליכים כמו עיקור, תסיסה, זיקוק ועיצוב, הקוקוס הפך לבסוף לאביזרים דמויי עור. עור זה לא רק עמיד למים, אלא גם משנה צבע עם הזמן, מה שמעניק למוצר מראה חזותי נהדר.

מעניין לציין ששני המייסדים לא חשבו בתחילה שיוכלו לייצר עור מקוקוס, אך ככל שניסו שוב ושוב, הם גילו בהדרגה שהמוצר הניסיוני שעל ידיהם נראה דומה מאוד לסוג של עור. לאחר שהבינו שלחומר יש קווי דמיון לעור, הם החלו לחקור לעומק את תכונות הקוקוס בהקשר זה והמשיכו ללמוד תכונות משלימות אחרות כמו חוזק, גמישות, טכנולוגיית עיבוד וזמינות חומרים כדי להפוך אותו קרוב ככל האפשר לדבר האמיתי, עור. זה עשוי לתת לאנשים רבים גילוי, כלומר, עיצוב בר-קיימא לא מתחיל רק מנקודת מבט של מוצרים קיימים. לפעמים התמקדות בעיצוב חומרים יכולה גם להניב יתרונות ניכרים.

ישנם סוגים רבים ומעניינים של עור בר-קיימא, כגון עור קקטוס, עור תפוח, עור קליפת עץ, עור סרפד, ואפילו "עור ביולוגי" המיוצר ישירות מהנדסת תאי גזע, וכו'.