ההבדל בין עור סיליקון לעור סינתטי

למרות שגם עור סיליקון וגם עור סינתטי נופלים תחת הקטגוריה של עור מלאכותי, הם נבדלים באופן מהותי בבסיס הכימי שלהם, בידידותיות לסביבה, בעמידות ובתכונות הפונקציונליות שלהם. להלן השוואה שיטתית ביניהם מנקודות מבט של הרכב החומר, מאפייני התהליך ותרחישי היישום:
א. הבדלים בין אופי החומר והמבנה הכימי
רכיבים עיקריים: פולימר סילוקסאן אנאורגני (עמוד שדרה Si-O-Si), פולימר אורגני (שרשראות CON של PU/שרשראות C-Cl של PVC)
שיטת קישור צולב: ריפוי באמצעות פלטינה (ללא תוצרי לוואי), אידוי ממס/תגובת איזוציאנט (מכילה שאריות VOC)
יציבות מולקולרית: עמידות גבוהה ביותר בפני מזג אוויר (אנרגיית קשר Si-O > 460 קילו-ג'אול/מול), בעוד ש-PU רגיש להידרוליזה (אנרגיית קשר אסטר < 360 קילו-ג'אול/מול)
הבדלים כימיים: עמוד השדרה האנאורגני של הסיליקון מקנה יציבות יוצאת דופן, בעוד ששרשראות אורגניות של PU/PVC רגישות לקורוזיה סביבתית. II. הבדלים עיקריים בתהליכי הייצור
1. תהליך ליבת עור סיליקון
א [ערבוב שמן סיליקון + חומר מילוי] --> ב [הזרקת זרז פלטינה] --> ג [ציפוי נשא נייר שחרור]
C --> D [ייבוש בטמפרטורה גבוהה (120-150°C)] --> E [למינציה של בד בסיס (בד סרוג/בד לא ארוג)]
E --> F [הבלטה/טיפול מט על פני השטח]
תהליך ללא ממס: אין שחרור מולקולות קטנות במהלך תהליך הייבוש (VOC ≈ 0)
שיטת למינציה של בד בסיס: דבק חם להמסה (לא הספגה PU), שמירה על אווריריות בד הבסיס
2. חסרונות של תהליכי עור סינתטי מסורתיים
- עור PU: הספגה רטובה של DMF → מבנה מיקרופורוזי אך ממס שיורי (דורש שטיפה במים, צורך 200 טון/10,000 מטר)
- עור PVC: נדידת חומרי פלסטיזה (3-5% שחרור מדי שנה, מה שמוביל לשבריריות)